חפש את המטמון בדפדפן שלך

חפש את המטמון בדפדפן שלך

כולנו גולשים באינטרנט, בין אם מדובר בשליחת הודעות אימייל, צפייה בסרטים, גלישה לאתרי חדשות וכולי. מהירות הגלישה משתנה בהתאם לחיבור לספק האינטרנט של הגולש. הגלישה באינטרנט מתבצעת באמצעות דפדפן רשת (אינטרנט אקספלורר, פיירפוקס וכדומה). על מנת למקסם את מהירות הגלישה, נעזרים הדפדפנים במנגנון הנקרא "זכרון מטמון" (Cache).
במאמר זה נסקור את אופן הפעולה ומטרתו של זיכרון המטמון. כמו כן, נציג את היתרונות מול החסרונות ודרכי טיפול בבעיות.

 

רקע

 

גלישה באינטרנט היא למעשה תהליך מחזורי אשר במהלכו פונה דפדפן הרשת (browser) לשרת (server – המחשב בו מאוחסן אתר האינטרנט) ומבקש ממנו לקבל את תוכן העמוד הרצוי. השרת שולח לדפדפן את קוד העמוד הידוע יותר כ-HTML. הדפדפן מפענח את קוד ה-HTML ויוצר רשימה של האלמנטים השונים המרכיבים את העמוד: תמונות (לוגו, כפתורים, חיצים, אייקונים), קבצי CSS (הוראות עיצוב), קבצי JS (javascript) ולעיתים גם קבצי פלאש (Flash).
עם יצירת רשימת האלמנטים, בודק הדפדפן האם כבר יש לו חלק מן האלמנטים, כך שלא יהיה צורך לבקש ולהוריד אותם שוב מהשרת. כך שניתן לסווג את האלמנטים המרכיבים את העמוד לשניים: אלו שיש להוריד מהשרת ואלו המצויים כבר על המחשב של הגולש.
הדפדפן מבקש מהשרת לקבל את האלמנטים "החסרים" ושומר אותם על המחשב לשימוש עתידי.
שמירת האלמנטים לשימוש עתידי נקראת באנגלית Caching והיא מתבצעת באמצעות שימוש במנגנון הנקרא "זכרון מטמון".

 
העיקרון הוא הגיוני ופשוט

 

לשמור עותק של כל הקבצים הנטענים עבור עמוד אינטרנט על המחשב ולעשות בהם שימוש עתידי. תהליך זה מצמצם את מספר הבקשות של הדפדפן לשרת ולמעשה את זמן הטעינה של העמוד והאתר כולו.

 
אופן פעולת זכרון המטמון

 

כאשר הקבצים נטענים, הם מקבלים חותמת זמן (Time Stamp) ותאריך תפוגה.
בו-זמנית, השרת קובע תווית זיהוי (Entity-Tag), המורכבת מהתוכן הטקסטואלי של העמוד, כולל תגי HTML המרכיבים את העמוד.
כך נוצרים שני מנגנונים, תאריך התפוגה ותווית הזיהוי, אשר באמצעותם ניתן יהיה לבדוק האם תוכן או מבנה העמוד השתנו.
כאשר הדפדפן מקבל מהשרת את העמוד אותו ביקש, מתבצעת בדיקה של המנגנונים.
מספיק שינוי של אחד מהם, תווית הזיהוי או תאריך התפוגה, על מנת שהדפדפן יבקש את האלמנטים החדשים ובכך ירענן את זכרון המטמון שלו עבור אותם אלמנטים.

למעשה שני מנגנונים אלה, הקרויים "מנגנון זיהוי" ו"מנגנון תפוגה" אחראים לעדכניות קבצי המטמון. הגולש בדרך כלל אינו חש בתהליך, ופעולת הרענון (Refresh) מתבצעת בצורה אוטומטית, ללא התערבותו של הגולש (אלא אם הוגדר אחרת ע"י המשתמש בהגדרות הדפדפן).

 
אז מה הבעיה?

 

לעיתים קורה שקובץ אחד או יותר מתעדכן בשרת (כגון כפתור מסויים), אך לא חל שום שינוי בתוכן העמוד ותוקף קובץ המטמון לא פג. לכן הדפדפן מציג גרסה מיושנת יותר של הקובץ (הגרסא הקיימת בזכרון המטמון של הדפדפן).
בעיה נוספת היא מקום אחסון, שהרי קבצי מטמון אלה הם קבצים רגילים לכל דבר, אשר דורשים מקום אחסון – שטח דיסק.
איך לטפל בבעיה
מקום אחסון –

ניתן להגדיר לדפדפן שלא יבצע את פעולת המטמון כלל. אך זה לא מומלץ, משום שזה גורם לתעבורה גדולה מאוד של נתונים ולכן מאט את טעינת העמוד בצורה דרסטית.

הפיתרון הפחות קיצוני הוא פשוט: להקטין את הגבול העליון של שטח הדיסק בו יכול להשתמש הדפדפן על מנת לשמור את קבצי המטמון. ברירת המחדל ברוב הדפדפנים היא 50 מגה בייט.

* יש לזכור שמכסה זו כוללת בתוכה גם מקום עבור קבצי "עוגיות" (cookies). קבצי עוגיות הינם קבצי טקסט קטנים מאוד שהדפדפן שומר על מחשב הגולש ומכילים נתונים לזיהוי עתידי של הגולש. קבצי עוגיות אלו משמשים, לדוגמא, לצורך התחברות אוטומטית לאתרים.
תוקף המטמון –

כאן עומדות לרשות הגולש שתי אפשרויות:
האחת היא ניקוי של קבצי מטמון עבור עמוד בודד מתוך האתר. זאת ניתן להשיג ע"י לחיצה בו זמנית על מקש CTRL ו- 5F.
האפשרות השניה היא מחיקה של כל קבצי המטמון עבור כל האתרים בהם ביקר הגולש.